פסק-דין בתיק ת"א 17302-09-12

רקע וטענות הצדדים

1.         המבקשים עותרים לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. עסקינן בתביעה כספית בסך של 1,016,000 ש"ח, רווחים נטענים אשר נשללו מהמשיב מבניית מיזם "מגדלי צמרת". לטענת המשיב מחזיק הוא במניות מכח הסכם מיום 26.7.1996 אשר היו אמורות להקנות לו 17.5% מרווחי המיזם. לשיטתו, על בסיס חוות דעת שמאית שערך שמאי מטעם הבנק המלווה, משנת 1996, אמור היה המיזם להפיק רווחים וסכום התביעה נגזר מחוות הדעת האמורה.

            בכתב התביעה נטען כי ביום 23.7.01 נחתם הסכם בוררות בין המשיב למבקשת 3 אולם לא הומצאו למבקש מסמכים שקבע הבורר כי יש להעביר עד ליום 30.4.02. נטען כי משנת 2000 ועד ליום הגשת התביעה נמכרו יתר השטחים במיזם, במועדים ומחיר שלא ידוע למשיב. לפיכך עותר המשיב לחייב המבקשים בפיצוי האמור ובגילוי מסמכים.

2.         קדמה לתביעה זו תביעה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע אשר הוגשה ביום 14.1.07 להסרת קיפוח בעל מניות המיעוט ומינוי חוקר, ת"א 1010/07 , להלן - ההליך הקודם. עיון בשתי התביעות מגלה כי נוסחן דומה עד זהה ומתבססות על אותה מערכת עובדתית. בהחלטת כב' השופטת ר' ברקאי מיום 30.9.09 בהליך הקודם נקבע כי המשיב תובע בפועל כספים בגין מניעת רווחים לתקופה שבין השנים 1996 - 2000 בהן נמכרו הנכסים בפרוייקט. כן נקבע כי למרות שברשותו היו כל מאזני החברה לשנים הרלבנטיות לא צירף חוות דעת מטעמו ונסמך על חוות דעת משנת 1996 המבוססת על השערות. לאחר ההחלטה האמורה נמחקה התביעה ביום 8.11.09. ממועד המחיקה עד להגשת התביעה דנן חלפו כשלוש שנים נוספות.

3.         לטענת המבקשים עילת התביעה נולדה לכל המאוחר ביום 23.7.01, לאחר מכירת הנכסים במיזם, ועם חתימת המשיב על הסכם בוררות. יתרה מכך, גם ממועד מחיקת ההליך הקודם המתין המשיב כשלוש שנים עד להגשת תביעתו.

            המשיב, אשר לא ציין במפורש בתביעתו מתי נולדה עילת התובענה בניגוד לחובתו בתקנות סדר הדין האזרחי, טען לראשונה בתגובתו כי יש להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 מאחר ולא קיבל את מלוא המסמכים שקבע הבורר. עוד נסמך הוא על סעיף 15 לחוק ההתיישנות, מבלי שפירט כיצד יש בסעיף האמור להושיעו.

דיון והכרעה

4.         לאחר עיון בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים עולה כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנות. מבחינת מועדי התביעות בהליך זה ובהליך הקודם, וגם אם אצא מהנחה כי מדובר בתביעות הנשענות על אותה עילה ולא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה בהליך הקודם ועד למחיקתה, מאחר ומצאתי כי עילת התביעה נולדה ביום 23.7.01, לכל המאוחר ניתן היה להגיש התביעה עד למאי 2011. שעה שהתביעה הוגשה רק ביום 6.9.2012, עולה כי התיישנה.

            עם חתימת המשיב על מינוי בורר ביום 23.7.01, בכל הקשור לפרוייקט מגדלי צמרת, הביע דעתו כי יש בכוחו עילת תביעה ונולדה עילתו. לא מצאתי כי המשיב רשאי לסמוך על סעיף 8 לחוק ההתיישנות מאחר ואכן, כטענת המבקשים, טוען הוא כי לא עלה בידו להשיג ראיות להוכחת סכום תביעתו. טענה כאמור אינה מקנה זכות לדחות את מועד ההתיישנות, במיוחד כאשר בהליך הקודם, הליך מיוחד בו נקט המשיב ובו עתר לקבלת מידע ומינוי חוקר, נדחתה בקשתו ונקבע כי ברשותו מידע מספיק לצורך הגשת תביעה כספית. המשיב לא נקט במועד בהליך של מתן חשבונות ולא הראה מדוע, מסיבות שאינן תלויות בו, נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התביעה.

            יתרה מכך, גם מבחינה דיונית היה על התובע לציין הטענה להתיישנות שלא מדעת בכתב תביעתו ולא רשאי הוא בתגובה לבקשה לטעון לראשונה טענה כאמור.

5.         לאור האמור לעיל התביעה נדחית.

            המשיב ישא בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

ניתן היום,  י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: